המשך: הקדמה לתלמוד עשר הספירות מהרב אשלג
מחבר המאמר: שמואל קרמרמן
(ח) מכאן מתבאר היטב ההבדל הגדול שבין חוכמת התורה לשאר "חוכמות העולם". שכן אלו אינן מכינות את מי שמאמין בן לקראת חיים טובים בעולם הזה ואינן מלמדות אותו כיצד להגיע בפועל לתחושת האושר הנכסף אלא מסתפקות בלימוד תיאורטי בלבד שאין אחריו מימוש. באופן זה, האדם ממשיך לחיות את חייו כדרכו מאז ומתמיד והוא מתמלא בדאגות בסבל מפאת החששות והפחדים לצפוי לו בעתיד. לעומת זאת, התורה, שדורשת כתנאי מקדים להכשיר את הגוף והנפש לקראת התאפקות והסתפקות במועט, מסייעת לאדם להגיע לשחרור מדאגות ומפחדים ולעסוק בלימוד ובמצוות מתוך תחושת של שלווה פנימית ושחרור מ-"עול הקניינים" של העולם הזה.
(ט) בדרך דומה מתבארים גם דברי המשנה "אם אתה עושה כן, אשריך בעולם הזה" ו-"כי כך דרכה של תורה". הדברים הללו מכוונים באופן מדויק אל תכלית ההכשרה של האדם שנועדה להתאים את אורח חייו בהתאם לדרכה של תורה. שכן דרך זו מחייבת עיסוק מתמיד בלימוד, לא רק בעת שחי חיי צער, אלא גם כשזכה לשינוי בחייו והגיע אל הטוב והעונג. בכל מצב, האדם חייב כל הזמן לשמור על הליכותיו ולהקפיד על דרכו מבחינת אורח חיים כמו גם להתמיד בעיסוק בתורה ובמצוות - כי שני הדברים קשורים זה בזה ורק אם יתמלאו שני התנאים יחדיו כי אז לאדם יהא "כדאי" בעולם הזה ומכל שכן בעולם הבא.
(י) בהתייחס אל הטוב המובטח, בעולם הזה ובעולם הבא, לאדם שהולך בדרכה של תורה, מפרש ספר הזוהר (בראשית, דף ל"א, ע"ב) את הפסוק: " ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור" לפי: "היה אור לעולם הזה ויהי אור לעולם הבא" שמשמעותו היא, שכל מעשי הבראשית נבראו כבר בתחילה ובמהותם "במלוא קומתם". כלומר, בשלמות הנעלה ביותר שניתן לברוא אותם ובצורה המפוארת ביותר שאפשר להציגם כ כמעשי הבריאה, קרי: "במלא שלמותם ותפארתם". לפיכך, כבר האור שנברא ביום הראשון מתגלה מיד בכל שלמותו, מאיר ומשפיע על העולם הזה לטובה ולברכה, כנאמר: "בתכלית העידון והנועם". זו הכוונה במילות הציווי הראשון: "יהי אור". אולם, מכיוון שהעולם הזה נועד למימוש זכות הבחירה שבין טוב ורע ולעבודה קשה, כדי לסלק את הרע מתוכו ולהביא את הבריאה לתיקונה, נקבע תכליתו של האור שיעמוד אך ורק לרשות הצדיקים לעתיד לבוא שיעסקו בתורה ובמצוות. על כן נאמר בהמשך "ויהי אור" במשמעות של "האור שמאיר להולכים בדרכה של תורה יזכו לאור בעולם הבא". יחד עם זאת, כדי שלא יתפרש שבעולם הזה האדם אמור לסבול ולחיות חיי צער על מנת לזכות בשכר בעולם הבא, חברו את שני החלקים "יהי אור, ויהי אור" בכוונה, שמי שישמור על הדרישות לטוהרת הגוף, לימוד התורה וקיום של המצוות יזכה לאור כבר בחייו בעולם הזה. זאת כפי שנאמר "עולמך תראה בחייך" וגם לאחר שיעבור מהעולם הזה אל העולם הבא.
מחבר המאמר: שמואל קרמרמן
(ח) מכאן מתבאר היטב ההבדל הגדול שבין חוכמת התורה לשאר "חוכמות העולם". שכן אלו אינן מכינות את מי שמאמין בן לקראת חיים טובים בעולם הזה ואינן מלמדות אותו כיצד להגיע בפועל לתחושת האושר הנכסף אלא מסתפקות בלימוד תיאורטי בלבד שאין אחריו מימוש. באופן זה, האדם ממשיך לחיות את חייו כדרכו מאז ומתמיד והוא מתמלא בדאגות בסבל מפאת החששות והפחדים לצפוי לו בעתיד. לעומת זאת, התורה, שדורשת כתנאי מקדים להכשיר את הגוף והנפש לקראת התאפקות והסתפקות במועט, מסייעת לאדם להגיע לשחרור מדאגות ומפחדים ולעסוק בלימוד ובמצוות מתוך תחושת של שלווה פנימית ושחרור מ-"עול הקניינים" של העולם הזה.
(ט) בדרך דומה מתבארים גם דברי המשנה "אם אתה עושה כן, אשריך בעולם הזה" ו-"כי כך דרכה של תורה". הדברים הללו מכוונים באופן מדויק אל תכלית ההכשרה של האדם שנועדה להתאים את אורח חייו בהתאם לדרכה של תורה. שכן דרך זו מחייבת עיסוק מתמיד בלימוד, לא רק בעת שחי חיי צער, אלא גם כשזכה לשינוי בחייו והגיע אל הטוב והעונג. בכל מצב, האדם חייב כל הזמן לשמור על הליכותיו ולהקפיד על דרכו מבחינת אורח חיים כמו גם להתמיד בעיסוק בתורה ובמצוות - כי שני הדברים קשורים זה בזה ורק אם יתמלאו שני התנאים יחדיו כי אז לאדם יהא "כדאי" בעולם הזה ומכל שכן בעולם הבא.
(י) בהתייחס אל הטוב המובטח, בעולם הזה ובעולם הבא, לאדם שהולך בדרכה של תורה, מפרש ספר הזוהר (בראשית, דף ל"א, ע"ב) את הפסוק: " ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור" לפי: "היה אור לעולם הזה ויהי אור לעולם הבא" שמשמעותו היא, שכל מעשי הבראשית נבראו כבר בתחילה ובמהותם "במלוא קומתם". כלומר, בשלמות הנעלה ביותר שניתן לברוא אותם ובצורה המפוארת ביותר שאפשר להציגם כ כמעשי הבריאה, קרי: "במלא שלמותם ותפארתם". לפיכך, כבר האור שנברא ביום הראשון מתגלה מיד בכל שלמותו, מאיר ומשפיע על העולם הזה לטובה ולברכה, כנאמר: "בתכלית העידון והנועם". זו הכוונה במילות הציווי הראשון: "יהי אור". אולם, מכיוון שהעולם הזה נועד למימוש זכות הבחירה שבין טוב ורע ולעבודה קשה, כדי לסלק את הרע מתוכו ולהביא את הבריאה לתיקונה, נקבע תכליתו של האור שיעמוד אך ורק לרשות הצדיקים לעתיד לבוא שיעסקו בתורה ובמצוות. על כן נאמר בהמשך "ויהי אור" במשמעות של "האור שמאיר להולכים בדרכה של תורה יזכו לאור בעולם הבא". יחד עם זאת, כדי שלא יתפרש שבעולם הזה האדם אמור לסבול ולחיות חיי צער על מנת לזכות בשכר בעולם הבא, חברו את שני החלקים "יהי אור, ויהי אור" בכוונה, שמי שישמור על הדרישות לטוהרת הגוף, לימוד התורה וקיום של המצוות יזכה לאור כבר בחייו בעולם הזה. זאת כפי שנאמר "עולמך תראה בחייך" וגם לאחר שיעבור מהעולם הזה אל העולם הבא.